טעות: חיפוש התנהגות ממוצעת במחקר
שון אקור פתח והסביר שהפסיכולוגיה החיובית מסתכלת על גרף פיזור התוצאות הידוע שנראה כך:
כל נקודה בגרף מייצגת פרט באוכלוסיה וכל ציר מייצג איזשהו משתנה. הגרף הזה יכול לתאר כל דבר: משקל ביחד לגובה, שינה ביחס לרמות האנרגיה, אושר ביחד להצלחה וכדומה. כחוקרים, היינו נלהבים לקבל תוצאות שכאלה כי ניתן בבירור לראות שמתרחשת כאן מגמה.
את הנקודה המוזרה אנו מכנים מקרה קיצוני, אין איתה שום בעיה, אנחנו יכולים פשוט למחוק אותה כי היא לבטח טעות במדידה. אחד הדברים הראשונים שמלמדים סטודנטים בקורסים למבוא לפסיכולוגיה, סטטיסטיקה או כלכלה זה איך "לנקות נתונים".
אם אתם מעוניינים לגלות מגמות כלליות במחקר שלכם, תוצאות חריגות יכולות לחבל בממצאים שלכם. לכן קיימות נוסחאות ומשוואות סטטיסטיות כדי לעזור לחוקרים לסלק בעיות אלו. חשוב להבהיר שאין מדובר כאן ברמאות, אלה נהלים תקפים מבחינה סטטיסטית אם המטרה היא חיפוש של מגמה כללית אך זה לא מה שאני מחפש.
הגישה האופיינית בהבנת ההתנהגות האנושית היא לחפש התנהגות או תוצאה ממוצעת. אך לדעתי גישה מוטעית זו יצרה את מה שאני מכנה "חברת הממוצעים" במדעי ההתנהגות. אם מישהו שואל שאלה כמו "כמה מהר ילד יכול ללמוד לקרוא?" המדע משנה את השאלה ל"כמה מהר הילד הממוצע יכול ללמוד לקרוא?", מתעלם מהילדים שקוראים מהר או לאט יותר ומתאים את הכיתה בהתאם לילד ה"ממוצע". זוהי הטעות הראשונה שהפסיכולוגיה המסורתית עושה: מתעלמת בכוונה מהחריגים כי הם לא מתאימים לתבנית. הפסיכולוגיה החיובית מבקשת לעשות את הדבר ההפוך: במקום למחוק את החריגים האלה וללמוד על הממוצעים, היא מסתכלת על הקיצוניים החיוביים ומנסה להגיע לאוכלוסיה שנמצאת גבוה מעל הממוצע במונחים של יכולת שכלית, יכולת אתלטית, יכולת מוזיקלית, יצירתיות, רמות האנרגיה, הגמישות מול אתגרים וחוש ההומור שלה, ובמקום לבטל אותה היא רוצה ללמוד אותה. הפסיכולוגיה החיובית מעוניינת בעזרת מחקרים רבים ללקט ממנה מידע שבעזרתו תוכל להזיז אנשים, חברות וארגונים מעל לממוצע.
שון אקור מסביר שהמוח שלנו מאומן להסתכל על העולם דרך עדשה שלילית, ולראייה לכך העובדה שמרבית הידיעות הנסקרות במהדורות החדשות בכל העולם הן שליליות: רצח, שחיתות, מחלות ואסונות טבע. אומנם המוח הורגל לחשוב שזהו גם היחס המדויק בין שלילי לחיובי בעולם, אך אנחנו יכולים לעצב את העדשה שדרכה אנו מסתכלים על המציאות וכאשר נשנה עדשה זאת נוכל גם לשנות את רמת האושר שלנו ואת התוצאות החינוכיות והעסקיות שלנו. "כראייה לכך ביצענו מחקר שהוכיח שרק 25 אחוז מההצלחה בעבודה מנובאת על ידי ה- IQ ו- 75 אחוז מההצלחה בעבודה מנובאת על ידי רמות האופטימיות, התמיכה החברתית והיכולת של אנשים לראות לחץ כאתגר במקום כסיכון".
הדופמין "מדליק" את מרכזי הלמידה במוח
"בשלוש השנים האחרונות", מספר אקור, "נסעתי ל-45 מדינות שונות, עבדתי עם בתי ספר וחברות באמצע המשבר הכלכלי. במהלכן גיליתי שרוב החברות ובתי הספר מאמינים שהנוסחה להצלחה היא: "אם אני אעבוד קשה יותר, אני אהיה יותר מוצלח וככל שאצליח יותר אהיה מאושר יותר". אמונה זו נמצאת גם בבסיס צורת ההורות, הניהול וקבלת החלטות בחיים שלהם, אך הבעיה היא שזו טעות מדעית ואסביר מדוע: בכל פעם שהמוח חווה הצלחה, אתם משנים את הייחוס לאיך הצלחה ניראית. למה הכוונה: אם קיבלתם ציונים טובים, עכשיו אתם צריכים לקבל ציונים טובים יותר, אם התקבלתם לעבודה טובה, עכשיו אתם צריכים למצוא עבודה טובה יותר, אם הגעתם ליעד המכירות שלכם, תשנו אותו ליעד מכירות גבוה יותר. המחשבה שאם נצליח יותר אז נהיה יותר מאושרים מציבה את האושר בצד השני של הצלחה, דבר שיגרום לכך שהמוח שלכם לעולם לא יגיע לשם".
שון אקור מאמין שככל שנאמן את המוח שלנו לחשוב מחשבות חיוביות יותר, האינטליגנציה, היצירתיות ורמות האנרגיה שלנו יעלו. מחקרים שביצע הראו שיפור של 37 אחוז במכירות, רופאים הגיעו להבחנה מהירה ומדויקת יותר ב- 19 אחוז ולטענתו הדופימין שמופרש בגופנו כאשר אנחנו חיוביים לא רק עושה אותנו יותר שמחים אלא גם מדליק את כל מרכזי הלמידה במוח ומאפשר לנו להסתכל על העולם בדרך אחרת.
הוא מצא מספר דרכים לאמן את המוח שלנו לחשוב מחשבות חיוביות. השקעה והתמדה של 2 דקות ביום למשך 21 ימים רצופים הראו שאפשר לאמן את המוח שלנו לחשוב מחשבות חיוביות ולגרום לו לעבוד בצורה אופטימית ומוצלחת יותר. כדי לשנות את היחס בו רגיל המוח לראות קודם את כל השלילי במציאות סביבו ורק אחר כך את החיובי, ביקשנו מכל האנשים בחברות איתן עבדנו לרשום שלושה דברים שהם מודים עליהם במשך 21 ימים ברציפות.
התרגיל השני הוא כתיבה על חוויה אחת טובה שעברו ב-24 השעות האחרונות. הכתיבה לפרטים של התחושות והרגשות מאפשרת למוח לחיות אותו מחדש. תרגיל שלישי הוא ישיבה שקטה. אקור מצא שמדיטציה מאפשרת למוח להתגבר על הפרעת הקשב התרבותית שיצרנו על ידי הניסיון לעשות משימות רבות באותו הזמן וממקדת אותו. ולבסוף, מעשים אקראיים של טוב הם מעשים מודעים של טוב.ביקשנו מהאנשים, כשהם פותחים את תיבת המייל שלהם, לכתוב מייל חיובי אחד בו הם משבחים או מודים למישהו על עבודה טובה שעשה, כוונה טובה שהיתה לו, עזרה, הקשבה, עידוד וכדומה.
שון אקור מאמין שעשיית פעולות אלו לאימון המוח כמו שמאמנים את הגוף, מאפשרות לשנות את הנוסחה לאושר והצלחה, וע"י כך לא רק ליצור אדוות של חיוביות אלא ליצור מהפכה אמיתית.