משפחה וכלב

בחירת כלב משפחתי- קטן ? גדול ?

משפחות רבות מעדיפות את הגזעים הקטנים כי זה נוח יותר בבית, כי חושבים שלכלב גדול יהיה צפוף, או בגלל פחד מכלבים גדולים. האם הסיבות האלה מוצדקות? האם כלבים קטנים אכן עדיפים לגידול בבית? או שמדובר במיתוס? התשובה מתחלקת לשני חלקים- כן ולא

יש בתים שבהם כלב הוא הכרח. הוא מגיע כבן לוויה לילדים והופך מהר מאוד להיות חלק מהמשפחה. בבתים אחרים, כלב הוא תוצר של תקופת לחץ ונדנוד ארוכה מצד הילדים, ובמקרים כאלו, כאשר יש כלב גדול בבית, זה אומר שמישהו הבטיח שהכלב יישאר קטן.
ולמה? כי במקרים בהם כלב מגיע לבית מסויים לאחר מסע שכנועים ארוך ומפרך, בדרך כלל ההסכמה מגיעה עם תנאי – שיהיה קטן.

כלבים קטנים – עדינים ורגישים יותר

אז למה כן גזע קטן? ראשית, כי זה באמת נוח יותר בבית- כלי האוכל קטנים יותר, המיטה קטנה יותר, הצעצועים קטנים יותר, שקי האוכל קטנים יותר (וכן העלויות הכספיות שלהם), וכמובן- הכלב עצמו קטן יותר. שנית, לילדים (וגם מבוגרים שלא חוששים להודות באמת) יש לפעמים פחד מכלבים או מבעלי חיים בכלל. כלב גדול עלול להיתפס כמאיים על ידי ילדים קטנים ולהגביר את הפחד, כאשר כלב קטן עשוי להפחיד פחות ולהוות כלי להתגבר על הפחד. לילד יהיה קל יותר להתקרב אליו. שלישית, כי זה חמוד. זה פשוט חמוד. כלבים קטנים הם מתוקים, הם מקסימים והם ממיסים את הלב שלנו. אי אפשר להביט בהם ולא לחייך ומיד להתאהב.

ולמה לא גזע קטן? ראשית, זה שהכלב קטן לא אומר שהאופי שלו קטן, להיפך. בממלכת החיות לגודל פעמים רבות אין השפעה על הדומיננטיות. כלב מאוד קטן יכול להיות מאוד דומיננטי, מה שיכול להתבטא בנביחות רבות, תוקפנות, נשיכות ועוד. שנית, כאשר לוקחים כלב קטן בדרך כלל יש יותר הקפדה על עניין ה"גזעיות" מאשר בכלבים גדולים. כלבים קטנים נמכרים במחירים גבוהים עם תעודות המעידות על רמת האיכות של אותו כלב מסוים. הבעיה היא שכלבים גזעיים מגיעים עם פגמים גזעיים, מה שנמצא הרבה פחות בכלבים מעורבים. שלישית, כלבים קטנים יותר מטבע הדברים הם עדינים יותר ורגישים יותר- לקור בחורף, לחום בקיץ, לחבלות, לנפילות, ובמקרה שיש ילדים קטנים- משיכות בזנב, באוזניים, באף וכדומה. אילו דברים שהכלבים הקטנים רגישים אליהם הרבה יותר מאשר הכלבים הגדולים ובעלי הסיבולת הגבוהה.

אז איזה כלב קטן יתאים לילד שלכם?

פודל ננסי/פודל זעיר: הפודל מגיע בארבע גדלים- ענק, בינוני, ננסי וזעיר. אם כבר כלב קטן- פודל יהיה הבחירה הראשונה. הוא החכם ביותר מרוב גזעי הכלבים, הוא נוח לאילוף, ידידותי ביותר, נקי מאוד, גופו חסר ריח כמעט לחלוטין ופרוותו היא מהסוג שאינו נושר (טוב… האמת שאין דבר כזה פרווה שבכלל לא נושרת, הכוונה היא לנשירה מינימאלית שכמעט ואינה מורגשת), לכן הוא מתאים גם לבתים בהם יש אלרגיות ו/או אסטמה.

פומרניאן: סוג זה נכלל בהגדרת גזע זעיר, אמנם יקר יחסית, אך ידידותי מאוד באופיו, נוח מאוד לאילוף, נוח מאוד בבית, נאמן, נקי ומסתדר מצויין עם ילדים. הפומרניאן ישמח לצאת לשחק לזמנים קצרים בחוץ, מה שמתאים בדרך כלל לזמני המשחק של הילדים, וישמח לחזור מהר הביתה, להישכב על הגב ולבקש עוד ועוד ליטופים. לפומרניאן פרווה ארוכה מאוד ויש לקחת בחשבון את הטיפול הנדרש לה.

קאירן טרייר: באופן כללי משפחת הטרייר נחשבים כלבים חכמים מאוד. הקאירן מתוך משפחה זו הוא כלב חברותי מאוד, גם לאנשים וגם לכלבים אחרים, מה שמאפשר לגדל אותו עם עוד כלבים וגם עם חיות אחרות בבית. הוא חכם מאוד, וכמו הפודל בעל פרווה היפו אלרגנית, לכן הוא מתאים גם לבעלי אלרגיות, אסטמה או באופן כללי מערכת חיסונית חלשה. מסיבה זו מאפשר פיתרון לבתים בהם מאוד מעוניינים להוסיף בעל חיים, אך יש מניעה בריאותית.

ג'ק ראסל: סוג זה עומד בדיוק על הגבול בין כן לבין לא. בבית המתאים ולמשפחה המתאימה הוא יכול להיות הכלב המושלם. הוא חכם מאוד ואנרגטי מאוד, אבל הסיבולת שלו ל"הצקות" קצרה ולא בטוח איך יגיב. לבית שבו יש ילדים מעל גיל 10 בערך, שמצד אחד יכולים כבר לקחת אותו לבד לרוץ ולשחק בחוץ, ומצד שני לא יימשכו לו באוזניים, הוא יכול להיות נהדר. לבית עם ילדים קטנים או תינוקות אולי פחות.

פקינז: נכון, הוא חמוד. יש לו פרווה ארוכה ואוזניים ארוכות שכיף לשים עליהן קוקיות. ונכון, יש כזה להרבה אנשים ורואים אותו בטלוויזיה. זה לא אומר שהוא בהכרח הבחירה הנכונה. בגלל האוזניים הארוכות עלולות להיות בעיות אוזניים, והעיניים הבולטות עלולות לגרום לדלקות, יובש ובעיות עיניים אחרות. בנוסף לכך, רוב לקוחותיי שהחזיקו פקינז התלוננו על נביחות בלתי פוסקות. הפקינזים הם בעלי נטיות תוקפנות, ואפילו אם יש להם פה חלש ושיניים קטנות- נשיכות קטנות יכולות להיות מציקות מאוד ולא נעימות כשיצור קטן ורגזן רודף אחריך בכל הבית ונושך לך את הקרסול. בקיצור, לחשוב טוב לפני שלוקחים הביתה.

ספנייל: קבלייר קינג צ'ארלס או קינג צ'ארלס. הם לא סתם נקראים כך, הם באמת מלכים. נכון שהם מפונקים מאוד ולכן יתאימו לשעות רבות של רביצה מול הטלוויזיה ופינוק, אך חלק מהמטרה של כלב בבית הוא גם בילוי משותף של הילדים בחוץ, ריצה ופעילות גופנית- עניין שהקינגים ממש לא ששים לקראתו. יהיה קשה מאוד להוציא אותם החוצה לריצות ומשחקים, הם מעדיפים לשכב בכס המלכות ולהתפנק. בנוסף לכך הם עלולים לסבול מדלקות חוזרות באוזניים, ובאופן כללי דורשים תחזוקה גבוהה.

חשוב לזכור- לכל כלב יש בית שיתאים לו, ולכל בית יש כלב שיתאים לו. ה"לא" של בית אחד, יכול להיות "כן מוחלט" לבית אחר. לכל כלב יש את תכונות האופי שלו ואת הדרישות הרפואיות שלו, כאשר הכלבים הבריאים והחזקים ביותר הם דווקא המעורבים ולא הכלבים הגזעיים. חשוב, אפילו הכרחי, להתייעץ עם בעל מקצוע (גם מאלף וגם וטרינר) לפני שמביאים כלב הביתה, על מנת לבחור את הסוג המתאים לכם ביותר לחיים משותפים ארוכים ומאושרים.